החלטה בתיק בש"פ 4180/13

1.        לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 3.6.2013, במ"ת 48697-03-13, שניתנה על-ידי כב' השופט ר' שמיע, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2.        כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, מייחס לעורר את העבירות המפורטות להלן: אינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-(4) לחוק העונשין (מספר עבירות); תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין; תקיפת קטין בידי אחראי, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין; ועבירה על חוק גיל הנישואין, לפי סעיף 2(א) לחוק גיל הנישואים, התשי"ע-1950.

           מהעובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי העורר נשא לאישה את ר' (להלן: המתלוננת) בחודש ינואר 2012, בעת היותה של המתלוננת בת 15 שנים (היא ילידת 9.1.1997). במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, התגוררה המתלוננת לסירוגין ביחד עם העורר, בביתם בשכונת א-זעים במזרח ירושלים.

           נטען בכתב האישום כי בתקופה שבין חודש פברואר 2012 ועד ליום 22.2.2013 או בסמוך לכך "בתדירות של פעם בשבוע עד שבועיים", נהג העורר באלימות כלפי המתלוננת, בכך שהכה אותה בפניה ובכל חלקי גופה. עוד נטען, כי במועדים רבים שאינם ידועים במדויק למאשימה "בתדירות של כל יום או יומיים" אנס העורר את המתלוננת וביצע בה מעשה סדום, כפי שיפורט להלן. 

           בכתב האישום פורטו האירועים הספציפיים, במהלכם עשה העורר שימוש באלימות כלפי המתלוננת, או שביצע בה עבירות מין שונות. בחודש פברואר 2012 או בסמוך לכך, עת שהו העורר והמתלוננת בבית הורי העורר בראס אל עמוד בירושלים, התעמתה המתלוננת עם העורר על רקע תמונות של ארוסתו לשעבר שהוחזקו במכשיר הנייד שלו. בתגובה, צעק העורר על המתלוננת, קילל אותה, השליך לעברה כסא, סטר לה פעמיים וגירש אותה מהחדר.

           כשבועיים לאחר האירוע המתואר לעיל, כאשר העורר והמתלוננת שהו בביתם בשכונת א-זעים, סטר העורר בפניה של המתלוננת בשתי ידיו. בחודש אפריל 2012, תקף העורר את המתלוננת בביתם, שעה שהיא היתה בהיריון, מכיוון שהאוכל שהכינה לא נשא חן מלפניו. העורר החל לקלל את המתלוננת, צעק עליה, בעט פעמיים בגבה, סטר לפניה והכה בפניה במכת אגרוף.

           ביום 22.2.2013 בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר, כעס העורר על כי בנו מקים רעש, והוא סילק את המתלוננת מחדר השינה ביחד עם בנם, שהיה כבן 4 חודשים. המתלוננת ישבה בסלון הבית והפעילה את הטלוויזיה, אך העורר בא בעקבותיה, כיבה את האורות ואת הטלוויזיה, ולאחר זאת הוא הכה את המתלוננת בפניה בסטירות ובאגרופים, כאשר בנה הקטן בחיקה. כאשר החל התינוק לבכות, הכה אותו העורר בגבו וחזר למיטה. שעות ספורות לאחר אירוע זה, פונתה המתלוננת לטיפול בבית החולים, והיא אובחנה כסובלת מאדמומיות ונפיחות בפנים, שפשוף ליד עין ימין, כאב ונפיחות בכף ידה השמאלי וכאב ברגליים.

3.        אשר לעבירות המין, נטען כי במהלך תקופת נישואיהם, במועדים רבים שאינם ידועים במדויק למאשימה, אנס העורר את המתלוננת, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת "בכוח, תוך התעלמות מצעקותיה ובקשותיה להפסיק את מעשיו". תוך כדי מעשי האינוס, נהג העורר להכות את המתלוננת, הוא משך בשערותיה ונשך את שדיה, תוך שהוא גורם לה כאב ומותיר בגופה סימני חבלה. במועדים רבים, שאינם ידועים במדוייק למאשימה, לאחר נישואיהם, ביצע העורר במתלוננת מעשי סדום, בכך שאחז בראשה והחדיר בכוח את איבר מינו לפיה. עוד נטען, כי במספר הזדמנויות ביקש העורר להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, אך היא "הרחיקה אותו בצעקותיה".

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וכי קיימת עילה למעצרו בשל מסוכנותו הרבה, כפי שהדבר עולה מהתנהגותו האכזרית, האלימה והתוקפנית, כלפי המתלוננת ואף כלפי בנם התינוק. בנוסף, הצביעה המבקשת על עברו הפלילי של העורר, דבר המחזק את הטענה בדבר מסוכנותו, כלפי הציבור בכלל וכלפי המתלוננת בפרט.

החלטתו של בית משפט קמא

5.        ביום 7.4.2013, התקיים דיון בבית משפט קמא בבקשת המאשימה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו. במהלך הדיון הצהיר עו"ד אריאל עטרי, בא כוחו של העורר, כי יש הסכמה לגבי קיומן של ראיות לכאורה, הגם שנטען כי עוצמתן חלשה. באותו מעמד, הוסכם בין הצדדים כי העורר יופנה אל שירות המבחן למבוגרים לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו "לעניין חלופת המעצר והמסוכנות". להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה, והעורר הופנה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו, ובמקביל הוחלט על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת.

6.        ביום 7.5.2013, הוגש תסקיר מעצר ראשון בעניינו של העורר. התסקיר מבוסס על פגישה עם העורר עצמו וצויין בתסקיר כי לא עלה בידי שירות המבחן לאתר את המתלוננת ולשוחח עמה.

           העורר, תושב מזרח ירושלים כבן 27, נשוי למתלוננת שהיתה בת 16 שנים במועד עריכת התסקיר ולזוג תינוק בגיל 5 חודשים. כיום, בני הזוג פרודים כאשר העורר עבר להתגורר בבית הוריו בשכונת ראס אל עמוד וגם המתלוננת עברה לבית הוריה בשכונת סילוואן. העורר סיים 12 שנות לימוד והוא בעל תואר ראשון במקצוע החשבונאות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. כיום, עוסק העורר בניהול חברת חפירות בעיר ירושלים.

           לדברי העורר, הוא הכיר את המתלוננת באמצעות שידוך משפחתי ולטענתו הוא לא היה מודע כי מדובר בקטינה, שכן הדבר הוסתר מפניו על-ידי בני משפחתה של המתלוננת. העורר טען כי, למן תחילת מערכת היחסים הזוגית עם המתלוננת, פעל אביה "לשם ניצולו וסחיטתו", והעורר מתקשה להפריד בין כעסו על בני משפחתה של המתלוננת לבין כעסו על המתלוננת עצמה. בשיחתו עם קצין המבחן, שלל העורר "כל בעייתיות או קושי ביחס להתנהלותו או התנהגותו".

           בהתייחס למעצרו, טען העורר כי אינו חש כל מצוקה לנוכח בטחונו ביחס לחפותו והוא "רגוע" וממתין למשפטו. העורר הכחיש כי נקט באלימות כלפי המתלוננת או כי תקף אותה מינית, ולטענתו התלונה נגדו נבעה בשל "צורכי נקמנות" של בני משפחתה של המתלוננת, על רקע חוסר היענותו לניסיונות הסחיטה מצידם. במסגרת הערכת הסיכון הנשקף מהעורר, נאמר בתסקיר כי ניכרו אצל העורר "דפוסי חשדנות ורכושנות כלפי בנות המין השני", וכן "צרכים מוגברים בנושאי שליטה ואף כפייתיות". בהינתן העובדה כי ארוסתו הקודמת היתה קטינה, כמו המתלוננת, נאמר בתסקיר כי העורר אינו רואה בכך כל בעייתיות, והוא נוטה לעשות שימוש בהגנות "מסוג הכחשה, השלכה או רציונליזציה". הוא ממוקד מאוד בצרכיו ומרבה לעסוק בנושאים הקשורים בטענת הסחיטה כלפיו "והתקשה להבחין בבחירותיה ובהתנגדותה של האישה ביחס להתנהגות המיוחסת לו לכאורה".

           בנסיבות אלה, נקבע בתסקיר כי "לאור דפוסיו ועמדותיו [של העורר] בכלל ובפרט ביחס לנושא הפרידה [מהמתלוננת]", אין בידי שירות המבחן "לשלול רמת סיכון במצבו [של העורר] במידה וישוחרר ממעצר". עוד צויין בתסקיר, כי מפאת קוצר הזמן ומאחר שלא ניתן לקבל את עמדתה של המתלוננת, לא היה סיפק לבחון את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר, היינו, מעצר בית בדירה שבבעלותו המצויה בשכונת שועפת במזרח ירושלים. לפיכך, התבקשה דחייה קצרה לצורך התייחסות לחלופה המוצעת.

7.        ביום 21.5.2013, הוגש תסקיר משלים, לאחר ששירות המבחן נפגש עם המפקחים המוצעים, שהם אביו של העורר, גיסו ואחד העובדים בחברה, אותה מנהל העורר. אשר לאב, נאמר בתסקיר כי הוא רואה בתלונה נגד בנו כמהלך נקמני מצד המתלוננת ובני משפחתה, והוא נוקט בעמדה מגוננת כלפי בנו, ואינו מקבל "אפשרות להתנהגות מינית בעייתית ואלימה מצידו של [העורר] כלפי אישתו". להערכת שירות המבחן, עמדותיו הנוקשות של האב ודבקותו בחפותו של בנו יקשו על יכולתו לשמש כמפקח "במובן של הצבת גבולות סמכותיים באופן עקבי" לעורר.